האם דמיון חזותי בין שני מוצרים מספיק כדי לבסס את התקיימותה של עוולת גניבת עין? בשנת 2013 השיקה חברת "ICE WATCH" שני דגמי שעונים חדשים – "אלקטריק" ו"פארטי". לטענת החברה, דגמים אלו היו פופולאריים מאוד, הפכו ל"פנים" של החברה בחודשים האחרונים ואף הפכו למושא לזיופים וחיקויים. בעת מסע הפרסום של החברה, נתגלה לה כי חברת "Time concept" מפיצה בישראל שעונים תחת השם "Gallery" שמהווים לטענת החברה התובעת חיקויים כמעט זהים של עיצובי שעוני "אלקטריק" ו"פארטי". נטען כי מלבד המילה "Gallery" שמופיעה על גבי שעוני הנתבעים, הדמיון החזותי רב מאוד ואף השעונים של הנתבעים לא הוצבו בחנויות יחד עם שאר שעוני הנתבעת אלא על סטנדים בסמוך לשעוני התובעת. לאור זאת דרשה התובעת שינתן פסק דין שיורה לנתבעים לחדול ולהימנע מכל ייצור, שיווק, ייבוא והפצה של שעונים אלו, וכן פיצוי בסך חצי מיליון שקלים. לטענת הנתבעת האלמנטים העיצוביים שהוזכרו בכתב התביעה כמועתקים, אינם שייכים לתובעת אלא מופיעים בשעונים של עשרות יצרנים המשווקים שעונים בארץ. כמו כן ישנם הבדלים רבים בין שעוני התובעת לשעוני הנתבעים: ראשית, שעוני הנתבעת עולים כ- 399 ₪ ואילו שעוני התובעת עולים כ- 890 ₪. שנית, ישנו שוני בין אריזות השעונים. שלישית, בשעוני הנתבעת מופיע שם המותג "Gallery" הן על צג השעון והן על מכסה קופסת האריזה. ביהמ"ש קבע שבחינה חזותית של השעונים מצביעה על דמיון עד כדי זהות בין השעונים, אולם התובעת לא רשמה מדגם על שעונים אלו, כלומר, לא רשמה את עיצוב השעונים ברשם המדגמים על מנת לקבל הגנה מפני העתקה. ובכל זאת, יש לבחון האם מתקיימת העוולה של גניבת עין, כלומר האם הדמיון בין השעונים עלול לגרום להטעיה צרכנית. כדי לבסס את הטענה של עוולת עין יש להוכיח תחילה כי לתובעת ישנו מוניטין ביחס לשעונים, כלומר שהשעונים מזוהים עם התובעת. ביהמ"ש קבע לעניין זה שלמרות קמפיין הפרסום הנרחב שהושקע ע"י התובעת, השעונים של שתי החברות הושקו בהפרש זמן קצר ונראה שבזמן קצר זה טרם הספיקה התובעת ליצור מוניטין ביחס לדגמי שעונים אלו. בשל אי התקיימותו של תנאי זה ביהמ"ש קבע שלא התקיימה עוולת גניבת עין. גם אם תנאי זה היה מתקיים, ביהמ"ש סבר שלא הוכח חשש להטעיה מאחר שסביר להניח שלקוחות שמתעניינים בשעוני התובעת ישימו לב לשם היצרן המוטבע על השעון והאריזה וכן לפער המחירים המשמעותי.
מי העתיק את השעון שלי?
השארת תגובה