בשנים האחרונות אנו עדים לשינויים בחשיבותה וערכה של הפרטיות, אותו ערך שבעבר הלא רחוק ניתן לומר שהיה מקודש, נסדק לו אט אט ומתחיל לאבד מערכו, בעידן שבו הכל פתוח וגלוי מעל דפיי הרשת. שינוי הגישה בנושא הפרטיות הוא כמובן חלק משינוי חברתי כללי וגלובלי וכפועל יוצא ממנו מעוצב הדין המקומי על ידי הצעות חקיקה ועל ידי פסיקות של בתי המשפט.
פרטיות בעידן הקדום
בעבר הרחוק, עוד בתקופה בה חיו בני האדם במסגרות קהילתיות קטנות בכפרים וביישובים מרוחקים, ניתן לומר שמידת הפרטיות לה זכה אדם הייתה מצומצמת מאוד. חברי הקהילה ידעו בדר"כ כמעט הכל אחד על השני, פשוט בשל אורח החיים שניהלו, ותפקידם של החברים בהכרעות חברתיות כאלו ואחרות ובעיצוב כללי ההתנהגות בקהילה היה אף הוא משפיע מאוד. בשל כך פרטיות הפרט בתוך הקהילה הייתה מוגבלת, מתוך תפיסת הקהילה כחשובה מן הפרט. דוגמא מצוינת ליישום משפטי של מצב זה, היא שיטת "מעגל הצדק" אשר הייתה נהוגה בשבטים אינדיאניים בארצות הברית. על פי השיטה סכסוכים פרטיים בין אנשים הובאו למעין גישור בנוכחות שני הצדדים כאשר הקהילה לוקחת חלק במעגל הצדק על מנת להביא להסדר בין הצדדים אשר יתאים להלך הרוח ולכללי ההתנהגות הרצויים בקהילה, תוך הבעת צער ולקיחת אחריות על ידי המעוול וקבלת סליחה ומחילה על ידי הנפגע. השיטה אומצה בשינויים אל תוך המשפט הישראלי לאחרונה, בהליך שנקרא "צדק מאחה" הנועד לפתור בגישה קהילתית רגשית בעיות של תקיפה מינית, אשר אינן נפתרות בהליכים משפטיים.
ניתן לראות שבעידן ההוא חשיבותה של הפרטיות הייתה שולית באופן יחסי לטובת הקהילה. גם היום ניתן עדיין לראות סממנים לדרך חיים זו, בשינויים מחוייבי המציאות, בקהילות הקיבוצים, חסידויות שונות ובישובים קהילתיים שיתופיים, בהם עדיין גוברים צרכי הקהילה על צרכי הפרט.
עליית הפרטיות בעידן המודרני
התפתחות החברה האנושית והמעבר ממגורים בקהילות קטנות וסגורות למגורים אורבניים יחד עם התפתחות המסחר, התקשורת והממשל יצרה אתגרים חדשים לאנושות והעלתה את קרנה של הפרטיות לסדר היום הציבורי. ריבוי ערוצי המדיה, העיתונות והעניין הגובר של הציבור בפרטים אישיים, ולעיתים "עסיסיים", אודות מכריהם, שכניהם, נבחרי ציבור ונושאי משרה למיניהם, כמו גם העניין הגובר בקרב חברות מסחריות, חברות ביטוח ומוסדות השלטון, בפרטים האישיים של הציבור, כל אחד למטרותיו הוא, הביאו למצב בו הפרט נאלץ לשמור על פרטיותו ועל המידע האישי אודותיו מכל משמר ולגדר את מעגלי האנשים אשר נחשפים למידע זה. ערכו של המידע האישי בעידן המודרני הלך וגבר מאחר והחברות המסחריות הבינו את ערכו הרב של מידע בכלל, ומידע אישי ומפולח בנוגע ללקוחות פוטנציאליים בכלל, מצב זה הביא לריבוי חברות ומודלים עסקיים אשר כל ייעודם הוא לאסוף מידע רלוונטי אודות פרטים ולמוכרו לכל המרבה במחיר מבלי להפריד בין מידע אשר ראוי למוסרו לאחר לבין מידע אישי אשר מן הראוי שיישאר בדל'ת אמותיו של הפרט.
לצד יציאתו של האדם מתוך הקהילה וקידוש הפרט והאדם במרכז בעשורים האחרונים, החל המשפט להכיר בזכויות אלו בדמות חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחרותו השתנ"ב – 1992 המעלים על נס את זכויות הפרט, הזכות לכבוד, הזכות לחרות וחופש תנועה, הזכות לשוויון, הזכות לקניין, והזכות לפרטיות וצנעת הפרט, אשר נתן משנה תוקף חוקתי לחוק הגנת הפרטיות תשמ"א – 1981. דוגמא נוספת לכך הוא חוק זכויות החולה התשנ"ו-1996, אשר הסדיר את אופן גילוי מידע רפואי לחולה, הזכויות שלו לדעת את הנעשה בגופו, והחובות לשמירת המידע על ידי מוסדות רפואיים בסודיות גבוהה.
היטשטשות הגבולות – עידן הרשת
אך בשנים האחרונות עם התפתחותה המהירה של הרשת והמעבר לחיים "בכפר הגלובלי" העולמי, ניתן להבחין שוב בהיטשטשות הגבולות בין המרחב הפרטי, כפי שהכרנו אותו, למרחב הציבורי החדש. לא אחת דובר על הרשת ככיכר העיר החדשה וככזאת עיקר המידע אודותינו זמין וגלוי בה בדרך כזו או אחרת. מידע אשר בעבר הלא רחוק היה נשמר על ידנו במרחב הפרטי ומוצג לאלו הקרובים לנו על פי דרגות קירבה כאלו ואחרות, דוגמת אלבומי תמונות, חוויות אישיות ועוד, מצוי כיום ברשתות החברתיות וזמין כמעט לכל דורש. הפרט כיום, ובעיקר הצעירים בקרבנו אשר גדלו לתוך המציאות הזו, משקיע פחות חשיבה בהבעת דעתו על גבי הרשת ומפגין חוסר אכפתיות לחשיפת מידע ופרטים אישיים בפני קהילת החברים ברשת, עד לכדי "מכירת" מידע אישי אודות עצמו ואודות חבריו ומעגלי ההיכרות שלו, בתמורה לקבלת הטבה מסחרית או מתנה. ניתן להבחין בירידה בערך הפרטיות גם על פי נכונותם של אנשים ידוענים ומפורסמים לוותר על פרטיותם באופן כמעט גורף בעבור פרסום ויחסי ציבור. אם פעם היינו מעוניינים להיפגש עם אדם חשוב זה או אחר כדי לשמוע את דעתו בנושאים כאלו ואחרים, היום אפשר לשמוע כל הגיג העובר במוחם באמצעות הטוויטר ולראות את הפיקניק שלקחו בו חלק ברשתות החברתיות. בנוסף, ויתור על פרטיותנו נדרש לנו לעיתים בשל אורח החיים שלנו, כך כל נווטן (GPS) בו אנו עשים שימוש, מתעד את מיקומנו בכל זמן נתון, וכדי להגיע לכל מקום ומהר אנו מוותרים על הזכות שלא ידעו איפה היינו ומתי.
במקביל לשינויים אלו מתפתח המשפט בניסיון להתאים למציאות המשתנה. ניתן להבחין כבר היום בריכוך בעמדת ביהמ"ש בנושא. כך לדוגמא, בתיקים הנוגעים להוצאת דיבה ברשת מייחס ביהמ"ש חשיבות נמוכה יותר להתבטאויות פוגעניות בבלוגים ובתגוביות (טוקבקים), בעיקר על ידי אלמונים, מתוך הבנה כי, על אף הפגיעה כביכול, המציאות החדשה מלמדת שהציבור בעצמו אינו מקנה חשיבות למדיום התגוביות האלמוניות, כמו שהיה מקנה לתוכנית טלוויזיה או אתר חדשות לדוגמא. בשל היטשטשות גבולות זו יצאה גם הרשות למשפט וטכנולוגיה (הרמו"ט) בשורה של תזכירים אשר מטרתם היא לחזק את ההגנה המוענקת למידע אישי רגיש המוחזק עלינו בידי המדינה וגופים מסחריים מרכזיים מחד,ולהפחית את הרגולציה בהגנה על מידע אישי שאינו רגיש מנגד, ומצוי על נקלה ברשת ממילא.
לסיכום
אנו רואים תמורות בערכה של הפרטיות עם השינויים במציאות חיינו, וצריכים לזכור שהרשת מעמידה לנו אינספור יתרונות והזדמנויות חדשות אך טומנת בחובה לא מעט סכנות ולכן אנו ממליצים על התנהלות נכונה ברשת תוך יצירת רמות מידור ראויות למידע החשוב לכם.
