סעיף 275 לחוק החברות התשנ"ט – 1999 קובע כי בעל שליטה בחברה הרוצה להביא לאישור האסיפה הכללית הצעה אשר נגועה בעניין אישי כזה או אחר מטעמו מנוע מלהצביע באסיפה וכוח ההכרעה בעניין עובר לבעלי המניות שאינם נגועים בעניין אישי, משמע בעלי מניות המיעוט, אך מה קורה כאשר גם בעלי מניות המיעוט עלולים להיות נגועים בעניין אישי?
בהחלטה שהתקבלה לאחרונה בבית המשפט הכלכלי בתל אביב, לאחר שקילת שתי חוות דעת הפוכות שהתקבלו ממנסחי חוק החברות החדש, פרופ' אוריאל פרוקצ'יה ועו"ד דידי לחמן מסר, קבעה השופטת רות רונן כי בעל השליטה לא יכול להשליט את דעתו על בעלי מניות המיעוט ולמנוע מהם להצביע בשל טענה לעניין אישי מטעמם אלא יאלץ לקבל את הצבעתם ולפנות לבית המשפט באם הוא סבור כי המיעוט מונע משיקולים אישים או שליליים.
השאלה המשפטית והגישות ההפוכות
השאלה העומדת על הפרק היא האם יכול בעל מניות השליטה להגדיר בעל מניות אחר כבעל עניין אישי ועל כן להורות כי הצבעתו לא תספר במניין הקולות באסיפה או שמא, כלשון החוק בסעיף 276, רק בעל המניות הוא זה היכול להעיד על עצמו כבעל עניין אישי ועל כן אין באפשרות בעל השליטה להכריז עליו ככזה? לגישתו של פרופסור פרוקצ'יה תכלית הסעיף הינה לסייע לחברה לקבל החלטות נכונות תוך יישום עקרון שלטון הרוב בדיני החברות, לכן ביכולתו של בעל השליטה בחברה לסווג בעל מניות מיעוט כנגוע בעניין אישי, שאם לא כן התנגדותו של המיעוט עלולה להוביל למצב של שיתוק וקיפאון בחברה עד להחלטה המשפטית בנושא. פרוקצ'יה גורס כי אם בעל מניות המיעוט טוען שאינו נגוע בעניין אישי יוכל לפנות לבית המשפט על מנת להפוך את ההחלטה ולהביא את קולו במניין ההצבעה ולקבל פיצויים והשבה רטרואקטיביים מבעל השליטה. מנגד, לגישתה של עו"ד מסר תכלית החוק והסעיף היא ליצור איזון ראוי והוגן בין כוחו הרב של בעל השליטה לבין כוחם של בעלי מניות המיעוט ולמנוע מבעל השליטה לנצל את כוחו בחברה. על כן אין באפשרותו להגדיר בע"מ כזה או אחר כנגוע בעניין אישי, לגישתה של מסר קולו של בעל מניות המיעוט יספר במניין הקולות ואם ירצה בעל השליטה לערער על ניקיון הצבעתו יוכל לפנות הוא לבית המשפט בבקשה להכריז על בעל מניות המיעוט כנגוע בעניין אישי.
הפסיקה
המדובר הוא בתביעה שהגיש בעל מניות מיעוט בחברת תדביק כנגד החלטת בעל השליטה שלא למנות את קולו במניין הקולות בהצבעה בעניין אישור גובה השכר והבונוס שיוענק לו מתוקף תפקידו כמנכ"ל החברה. בעל השליטה, המחזיק ב 50.5% מהחברה, מנוע כמובן מלהצביע בעניינו ובעל מניות המיעוט במקרה זה מחזיק ב 40.5% ממניות החברה. לטענתו של בעל השליטה אין למנות את קולו של המיעוט כיוון שזה נגוע בעניין אישי מאחר ובמשך תקופה ארוכה ניסה לרכוש את חלקו בחברה על מנת להפוך לבעל השליטה בה, וכעת משנכשל המו"מ הוא עושה כל שביכולתו על מנת לגרום לבעל השליטה להסכים למכור את חלקו במחיר שהוצע ובכלל זה מתנגד לאישור העסקה ממניעים הנגועים בעניין אישי שלילי. מנגד טוען בעל מניות המיעוט כי הצבעתו אינה נגועה בעניין אישי כלל, אלא היא החלטה עניינית בשל אי שביעות רצונו מתפקוד החברה תחת הנהגתו של בעל השליטה ובשל צמצום תפקידיו של בעל השליטה, שהיה יו"ר הדירקטוריון והמנכ"ל וכעת הוא משמש רק כמנכ"ל, אין זה הוגן שימשיך להשתכר באותו שכר אותו קיבל בעבור שני תפקידיו. בית המשפט העדיף את חוות דעתה של עו"ד מסר בקובעו כי חוק החברות רואה בבעל השליטה המצוי בניגוד עניינים כמי שהחלטותיו חשודות ולכן לא ניתן להעניק לו את הכוח לפסול את הצבעתם של בעלי מניות המיעוט, ואם ירצה לפוסלם יהיה עליו לפנות לבית המשפט. לטענתו של פרופסור פרוקצ'יה לעניין שיתוק ובלימת התקדמות החברה עד להחלטה המשפטית בנושא, משיב בית המשפט כי עם הקמת בית המשפט הכלכלי ניתן להעניק החלטה מיידית שאינה מעכבת את החברה, כפי שאכן קרה בעניין זה.
לסיכום
נראה שעל אף שבית המשפט מכיר בכך שבעל מניות מיעוט עלול להיות במצב של ניגוד עניינם כאשר מטרתו היא ללחוץ על בעל השליטה לצורך קבלת טובות כאלו ואחרות ("בעל מניות סחטן") הוא דורש הוכחה משכנעת מאת בעל השליטה שכך הדבר, ומטיל עליו את נטל הראיה והפנייה לבית המשפט. הקמתו של בית המשפט הכלכלי וקבלת ההחלטות המהירה שמתבצעת אכן מבורכת בעידן שבו הליכים משפטיים יכולים להימשך על פני שנים רבות, אך חשוב לזכור שהחלטות בית משפט זה, שהינן בעלות משמעויות מרחיקות לכת בניהול תאגידים, עדיין אינן סופיות שכן קשה להאמין שבעלי שליטה בחברות וטייקונים שונים יוותרו בקלות על יכולתם להשליט את רצונם בחברות ללא פנייה לבית המשפט העליון.
