אחד מסימני ההיכר של דורנו הוא ריבוי הפרסומות הסובב אותנו בחיי היומיום. לעיתים נדמה כי כל עולמנו הוא לוגואים, סלוגנים, תמונות, טקסטים שיווקיים ומשפטי מחץ. והרי, כל פריט פרסום שכזה הוא פרי עמל, מחשבה והשקעה רבה. לרוב מדובר בתוצר של יחסים חוזיים בין בעל המוצר שמעוניין לשווקו לבין משרד פרסום, מעצב גרפי, צלם או קופירייטר. למערכת יחסים זו תוצרי עבודה רבים בדמות סקיצות, טיוטות ועיצובים אפשריים אחרים, מביניהם בוחר הלקוח את העיצוב הרצוי שייתפרסם.
אחת הסוגיות המרכזיות שבתי המשפט מרבים לעסוק בהן בהקשר זה היא שאלת הבעלות בקניין הרוחני בכל אותם לוגואים, סלוגנים, תמונות, טקסטים, משפטי מחץ וכל הפירות אחרים של מערכת היחסים האמורה.
לרוב כל אלה מהווים יצירות כהגדרתן בחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007. בניגוד למדגמים המגנים על עיצובים תעשייתיים ופטנטים המגנים על המצאות, זכויות יוצרים אינן טעונות רישום במרשם חוקי כלשהו אלא נוצרות עקב המאמץ, הכשרון, ההשקעה וייחודיות היצירה. התכונות הללו של היצירה הן אלו המקנות לבעליה את הזכויות בה. נשאלת השאלה מיהו הבעלים בזכויות, היוצר, אם מדובר במעצב, צלם או בעל משלח יד אחר אשר עומל על החומרים או שמא מזמין העבודה אשר משלם עליהם ומאשרם.
חוק זכות יוצרים מבחין את זכותו "המוסרית" של יוצר היצירה משאר זכויות היוצרים. הזכות המוסרית היא הזכות לקבל הכרה (קרדיט) בגין היצירה והזכות מפני שינוי, סילוף או השחתת היצירה. אופיה אינו כלכלי אלא אישי והיא אף אינה ניתנת להעברה. בניגוד לזכות המוסרית, זכויות היוצרים (לפרסם, להשתמש, לשדר, להציג ברבים את היצירה, ולמנוע כל שימוש ביצירה על-ידי אחרים, ללא הסכמת הבעלים) בן זכויות כלכליות. הן ברות מכירה, מתן רשיון או מסירה ללא תמורה בהתאם לרצונו של בעל הזכויות. משכך, זכויות היוצרים טומנות בחובן פוטנציאל רווח משמעותי ולכן שאלת הבעלות בהקשר זה היא חשובה.
במקרים בהם מערכת היחסים בין הצדדים מוסדרת בחוזה, בדרך כלל יחד עם רכישת היצירה עצמה, רוכש המזמין גם את זכויות היוצרים על היצירה וכן את הזכויות על הסקיצות שנוצרו במהלך היצירה והוצגו בפניו. בכך, רשאי הוא לבצע שימוש ככל העולה על רוחו ביצירה ובסקיצות לזמן ולמקום ולאופן בלתי מוגבלים. וכן, רשאי הוא לבצע שינויים ביצירה בעתיד, בין אם על-ידי שימוש במעצב אחר ובין אם על-ידי שינוי היצירה בעצמו. כמו כן, מנוע היוצר המקורי מלהשתמש שימוש ביצירה ואף בסקיצות ללא אישורו המפורש של המזמין והוא זה אשר נדרש לרשיון מהמזמין לצורך שימוש ביצירה (למשל בתיק עבודות).
מנגד, מה באשר למקרים בהם החוזה בין הצדדים אינו מסדיר את שאלת הבעלות או במקרים בהם אין חוזה כתוב ומפורט כלל. סעיף 35 לחוק דן בסוגיית הבעלות ביצירה מוזמנת. נקבע כי בעל זכויות היוצרים ביצירה שנוצרה בהזמנה הוא היוצר, אלא אם כן נקבע אחרת בהסכם בין הצדדים. כלומר משרד הפרסום, המעצב הגרפי, כותב הטקסט או הצלם שומרים על זכויותיהם בפריט הפרסום והמזמין אינו בעלים, זאת בכפוף לכל הסכם הקובע אחרת שיכול להיחתם בין הצדדים. ובעניין של צילום קיים חריג – בצילומים באירוע משפחתי או אירוע פרטי, הזכויות עוברות אוטומטית למזמין.
על כן, במקרים בהם החוזה אינו מתייחס לשאלת הבעלות, קובע הדין כי המעצב הוא בעל זכויות היוצרים. זה רשאי לבצע שימוש כראות עיניו הן בסקיצות והן ביצירה הסופית, ללא כל אישור של המזמין. יתרה מכך, רשאי המעצב לקבוע את אופן השימוש של המזמין ביצירה במסגרת רישיון שימוש. בכך, השימוש ביצירה על-ידי המזמין כפוף להסכמתו המפורשת של המעצב ובגבולותיה.
אם המזמין יבחר לבצע שימוש ביצירה ללא הסכמתו של המעצב ובאופן אשר חורג מהרישיון שניתן לו, בין אם על-ידי שימוש ביצירה ובין אם על-ידי ביצוע שינויים ביצירה בעתיד במסגרת עבודה עם מעצבים אחרים, הרי שזה חושף עצמו לתביעה משפטית בגין הפרת זכויות יוצרים ולתשלום פיצויים כספיים. גם במקרים בהם לא נגרם נזק כלכלי למעצב כלל, לפי סעיף 56 לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007, זה יכול לדרוש פיצויים ללא הוכחת נזק בגובה של עד 100,000 ש"ח.
לאור כל זאת, בטרם תזמינו עיצוב גרפי לאתר שלכם, בטרם תשכרו שירותי צלם לספר החדש שלכם, או תזמינו שירותי תוכן לעסק שלכם, הקפידו על כינון מערכת יחסים עסקית עם היוצר משרד פרסום, מעצב גרפי, צלם או קופירייטר, תוך הקפדה על שאלת הבעלות בקניין הרוחני שיווצר במהלך מערכת היחסים. זאת על מנת למנוע אי הבנות, סכסוכים ולצמצם את החשיפה המשפטית והעסקית בעתיד.
בברכה,
קרן בק פוגל, משרד עו"ד
