כולנו חשופים לגופנים ואף משתמשים בהם באופן יומיומי, כל מסמך כתוב, החל באתרי אינטרנט, עיתונים מודפסים, מכתבים רשמים וכלה בספרי קודש. אך מהי ההגנה המשפטית לה זכאי הטיפוגרף (מעצב הגופנים) ומהי ההגנה הניתנת לגופן עצמו? החלטה שנתן בית המשפט המחוזי לאחרונה בעניין זה מובאת לדיון.
מהו גופן?
הגופנים מהווים מערכת של תווים הכוללת אותיות, ספרות וסימנים אחרים (אותיות בדרך כלל) שיש להם סגנון עיצובי אחיד, המיועד לשם כתיבה או יצירה של רצף תווים בעלי משמעות – קרי, מילים. למעשה, הגופן עצמו הוא העיצוב המסוים של אותיות מספרים וסימנים המרכיבים את השפה הכתובה. כבר מתחילתו של עולם הדפוס, ועם כניסתו של המחשב האישי לחיינו, אנו נחשפים לגופנים יותר ויותר, ובית המשפט אף סקר את סוגי הגופנים המקובלים בתחומים שונים: מהדורות העיתונים המודפסות עושות לרוב שימוש בגופן "פרנק-ריהל" לטקסט ובגופן "חיים" לכותרות, המהדורות הדיגיטליות לרוב עושות שימוש בגופן "אריאל", רובם המכריע של פסקי הדין וכתבי טענות כתובים בגופן "דויד" ואילו ספרי הקודש עושים שימוש בגופן "רש"י" או "קורן".
במובן מסוים כל הגופנים זהים, הם עושים את אותו השימוש הכללי בתבניות שמגדירות את השפה הכתובה אך יחד עם זאת אין להכחיש את השונות הנובעת מן העיצוב הייחודי של כל גופן בפני עצמו. אם כן, ישנה הסכמה גורפת על כך שמלאכת הטיפוגרפיה – עיצוב הגופנים, הינה מלאכה יצירתית ומורכבת הדורשת כשרון, ידע והשקעת מאמץ רב.
טענות הצדדים
במקרה הנדון טענו עזבון המנוח צבי נרקיס בעלי הזכויות בגופן "נרקיס" ובעלי הזכויות בגופן "קורן" כי נעשתה דיגיטציה (העברת הגופן למדיה דיגיטלית) לא מורשה של הגופנים "קורן" ו"נרקיסים" על ידי חברות מייקרוסופט הישראלית והעולמית וכי נעשה שימוש בשני הגופנים בתוכנות השונות של מייקרוסופט, וכי התנהלות זו מקנה זכות תביעה בגין הפרה של זכויות היוצרים בגופנים. מנגד, טענה מייקרוסופט כי גם אם נעשה שימוש בלתי מורשה, אין הדבר מקים עילת תביעה משום שהגופנים אינם מהווים קניין רוחני המוגן על ידי דיני זכויות היוצרים אלא מהווים חלק מנחלת הכלל, ולכל הפחות מגיעות להם זכויות מדיני המדגמים. טענה זו נטענה על ידי מייקרוסופט על מנת לקעקע לחלוטין את התביעה. במקרה שלפנינו שני הגופנים המדוברים לא נרשמו כמדגמים מעולם ואף אם היו רשומים ההגנה עליהם כמדגמים שעל פי פקודת הפטנטים והמדגמים עומדת על 15 שנים ממועד הרישום, הייתה כבר ממילא פוקעת, ואילו ההגנה הניתנת מכוח דיני זכויות היוצרים ניתנת למשך כל תקופת חיי היוצר ולמשך 70 שנים לאחר מותו. סעיף 7 לחוק זכויות יוצרים, תשס"ח-2007 קובע כי סיווג של יצירה כמדגם שולל את האפשרות להגן עליה במסגרת דיני זכויות היוצרים, מכאן שאם גופן ראוי להירשם כמדגם, לא ניתן לטעון לגביו לתחולה של דיני זכויות היוצרים. אם כן, סיווגו של הגופן כמדגם או כיצירה המוגנת מכוח דיני היוצרים הינו קריטי, ולפיכך ישב בית המשפט המחוזי במחוז מרכז ונתן החלטתו המפורטת.
הפרשנות המשפטית
בפרשנותו פונה בית המשפט לסעיף 2 לפקודת הפטנטים והמדגמים, הגדרתו של מדגם על פי פקודת הפטנטים והמדגמים מתייחסת לקווי הדמות והצורה המייחדת כל חפץ. הכוונה להגנה הניתנת לעיצובו הייחודי של מוצר כדוגמת מוצרים תעשייתיים, עיצובים של מוצרי יום יום וכדומה. דהיינו, המדגם מתייחס למרכיב העיצובי, הבלתי פונקציונאלי של החפץ, כהגדרתו בפקודה "קווי דמות, צורה, דוגמא או קישוט שמייחדים לכל חפץ", מכאן נובע כי ללא קיומו של חפץ כלשהו בו מוטמע העיצוב לא ניתן לקבל הגנה של מדגם. חברת מייקרוסופט טענה כי במקרה של הגופנים אשר נוצרו בעבר והשימוש בהם נעשה על ידי גלופות עץ או מתכת יש לראות בגלופות הגופן חפץ אשר זכאי להגדרה כמדגם. בית המשפט לא קיבל טענה זו משום שכל תכליתן של הגלופות הינה בהטבעת הגופן, משמע, הגופן מוטבע על ידי הגלופות אך במידה וניתן להטביעו באופן אחר, כמו בימינו באופן דיגיטלי, בו לגופן אין קיום מוחשי אלא וירטואלי, עדיין יש לאפשר לגופן הגנה ואין להבחין בין גופן שהוטבע באופן פיזי בעידן קודם לבין גופן בן ימינו.
בית המשפט לא קיבל את פרשנותה של מייקרוסופט ועל מנת להכריע בשאלת הגדרתו של הגופן בדק את מידת "חפציותו" של הגופן. בית המשפט קבע כי הגופן גם אם מקורו בגלופה וגם אם לאו, אינו עונה להגדרת חפץ והוא דומה יותר לעיצוב בלתי פונקציונלי לאלמנט פונקציונלי כמו עיצוב של בניין הכפוף לפונקציונליות של אותו מבנה, או כמו עיצוב של מפה הכפוף לפונקציונליות של תנאי השטח המתוארים בה. לפיכך, בדומה ליצירות ארכיטקטוניות, יצירת גופנים זכאית להגנה של דיני זכויות היוצרים כל עוד היא עומדת במבחני היצירה – קרי שתהיה תוצר של יצירתיות ולא רק מאמץ, מבחן המקוריות – שהיצירה תגלם בתוכה מידת מקוריות מינימלית, לשני מבחנים אלו הוסיף בית המשפט את מבחן האומנותיות – עיקרו בכך שהעיצוב יוכתב על ידי שיקולים אומנותיים. באמצעות המבחנים שהוזכרו, יכול בית המשפט לקבוע האם זכאי יוצר הגופן להגנה על פי דיני זכויות היוצרים.
סיכום
בניין הוא בניין הוא בניין, זכות היוצרים אינה ניתנת על הבלוקים כי אם על האופן בו "מעצבים" אותם, בדומה לכך, גם עיצוב התווים הספציפי הוא נשוא ההגנה הקניינית ולא התווים עצמם. על פי החלטה זו של בית המשפט, גופן אינו יכול להוות נושא להגנה על פי דיני המדגמים אולם הוא עשוי, אם הוא עומד במבחנים שקובע הדין, לזכות בהגנה של דיני זכויות היוצרים. החלטה זו, על אף שאינה פסק דין, מהווה התקדמות בתחום זכויות היוצרים ופותחת פתח ראשון לדיון בנושא קניין רוחני בגופנים.
