בפרסום ידיעה על אדם יש לשים דגש על כך שזכותו הבסיסית לשמירה על שמו הטוב לא תפגע. מצד שני הפרסום מיישם זכות חשובה נוספת, הזכות לחופש הביטוי המעוגנת אף היא בדין הישראלי כחלק מזכויות האדם הבסיסיות.
על פי הפסיקה אשר היתה נהוגה עד כה, במצב בו מתנגשות הזכות לחופש הביטוי בזכות לשם טוב, הכלל הוא כי הזכות לחופש ביטוי עדיפה על הזכות לשם טוב עקב מרכזיותה בחיי משטר דמוקרטי מתקדם. חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 קובע את המצבים שבהם דווקא הזכות לשם טוב תועדף על אף חשיבותה המהותית של הזכות לחופש ביטוי כמו במקרים בהם בידיעה, על אף שהייתה אמת, אין עניין ציבורי. במצב של התנגשות חזיתית ביו שתי זכויות יסודיות של האדם, מדובר בהכרעה מורכבת שנעשית בכל מקרה לגופו ועל פי נסיבות העניין. לאחרונה דן ביהמ"ש השלום בעפולה במקרה של פרסום מתמשך באתר אינטרנט שפגע בשמה הטוב של מבקרת הפנים של עיריית עפולה, וכן עסק בשאלה האם יש לתת צו האוסר על הפגיעה בשם טוב עד להתבררות התביעה בעניין.
סיפור המקרה
פסק הדין עוסק בפרסום של שתי ידיעות הרומזות להתנהגות לא אתית ואף התנהגות פלילית העולה כדי שוחד של מבקרת הפנים של עיריית עפולה, באתר אינטרנט בשם "עפולה CT", על ידי מי שמכהן כיום כחבר אופוזיציה בעירייה ובעבר כיהן כסגן ראש העיר וכן ע"י אדם נוסף ששימש בעבר כראש עיריית עפולה. בפרסומים נטען נגדה כי קיבלה נסיעות לחו"ל והעלאת שכר ממועצת העיר ובתמורה ריככה את הביקורת על הגורמים הרלוונטיים במועצה. בשל כך, הגישה מבקרת הפנים של העירייה תביעה כנגד המפרסמים, ובקשה לצו מניעה להסרת הפרסומים עד התבררות התביעה כולה, הצו התקבל והפרסומים הוסרו. הנתבעים בקשו להשיב את הפרסומים לאתר האינטרנט במהלך התבררות התביעה בטענה של פגיעה בחופש הביטוי. עקב מרכזיות טוהר המידות בתפקיד בו היא נושאת, עתרה התובעת לביהמ"ש על מנת שיקבע שעד לבירור התביעה אין להמשיך את הפרסומים העלולים לפגוע בשמה הטוב. בצעד חריג ותוך העדפת השמירה על זכותה לשם טוב על פני הזכות לחופש הביטוי של הנתבעים, אישר ביהמ"ש את הצו.
משמעויותיו של חוק איסור לשון הרע
הגדרת החוק קובעת מספר נסיבות שעולות כדי לשון הרע. הרלוונטית ביותר למקרה המתואר היא ההגדרה הקובעת כי לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול לפגוע באדם, במשרתו, בין אם מדובר במשרה ציבורית, משרה פרטית, עסקיו, או במקצועו. הגדרה זו מעניקה למעשה הרחבה למשמעויותיו של חוק איסור לשון הרע ומחמירה את האיסור על פרסום שעלול לפגוע במקור פרנסתו של אדם. היבט מעניין נוסף בהקשר של חוק איסור לשון הרע הוא כי ניתן לקבל פיצויים של עד 50,000 ₪ ללא הצורך להוכיח נזק שנגרם עקב הפרסום. בניגוד למקובל בתביעות נזיקיות במקרה של לשון הרע, על התובעים לא מוטל הנטל המורכב בהוכחת הנזק שנגרם כתוצאה מן הפרסום – הוכחה שהיא קשה ביותר שכן שמו של אדם אינו ניתן לכימות, אלא להוכיח רק את מעשה הפרסום הפוגעני. שתי נקודות אלו, הדגשת תחולת החוק ביתר שאת על פגיעה בעבודתו של אדם והאפשרות לקבל פיצויים ללא כל הוכחת נזק, מעוררות מחשבה על מטרות החוק והחשיבה המשפטית העומדת מאחוריו.
החלטת ביהמ"ש במקרה המדובר
ביהמ"ש קבע שעקב הסיכוי הסביר של התביעה המרכזית להתקבל הוא מורה לנתבעים לא להמשיך לפרסם את החומרים הפוגעים לכאורה בתובעת ובמעמדה בעבודתה כמבקרת פנים בעיריית עפולה. החלטה זו התקבלה על אף החשיבות שבפרסום חשדות לקבלת הטבות ממועצת העיר בזכות מה שנחשד כביקורת סלחנית לפעילותם. בנוסף לאיזון הנדרש בין הזכות לשם טוב של התובעת לבין הזכות לחופש ביטוי של הנתבעים התחשב ביהמ"ש גם באינטרס הציבורי כדי להגיע למסקנתו. ביהמ"ש קבע כי יש לשים לב לעובדה שבמשפט הישראלי יש רצון שלא להגביל את צעדיו של מבקר הפנים ע"י שימוש בטענה של חופש הביטוי של גורמים פוליטיים שונים. ביהמ"ש התחשב בכך שאת הפגיעה בשמה הטוב של מבקרת הפנים לא ניתן לכמת ולעיתים הנזק הוא כה גדול שפיצוי כספי עתידי, אם ייפסק, אינו יכול לתקן את עוגמת הנפש או הבושה שנגרמה לאותו אדם. כמו כן ביהמ"ש קבע כי האיזון הראוי בין זכותם של המפרסמים להתבטא באופן חופשי כלפי מבקרת הפנים של העירייה לבין זכותה של המבקרת ששמה הטוב יישמר נוצר ע"י כך שהמפרסמים יוכלו לפרסם את הידיעה בהשמטת הרמזים והאמירות שמהוות, לכאורה, לשון הרע. האיזון שומר על זכותם של המפרסמים להעביר ביקורת תחת חופש הביטוי ובמקביל שומר על זכותה של המבקרת כי שמה הטוב לא ייפגע. כמו כן ביהמ"ש התייחס לעובדה כי הנתבעים לא השתמשו באף אחד מהאמצעים האחרים העומדים לרשותם כמו פנייה למבקר המדינה, משרד הפנים, והוראות המשמעת החלות על כל עובד ציבור.
פסק דין זה מראה את המורכבות שבהתנגשות בין זכותו של אדם אחד ששמו הטוב יישמר ולא יפגע מעמדו בשל פרסום לשון הרע אודותיו, לבין זכותו של אדם החי בחברה דמוקרטית להתבטא באופן חופשי תוך העברת ביקורת על גורמי שלטון ובעלי תפקידים ציבוריים. חוק איסור לשון הרע תשכ"ה-1965 מנסה לעשות איזון תיאורטי בין זכויות אלו אך המלאכה, הלכה למעשה, מוטלת ברגיל על בתי המשפט.
