האם הבינו הפועלים בתחום המוסיקה והקולנוע כי תקיפת תופעת הפרת זכויות היוצרים אינה יעילה ואם אינך יכול להביסם – הצטרף אליהם?
בשנת 2008 נפלה האבן הראשונה מהסכר המשפטי של נהר המידע באינטרנט. בדצמבר הוציא איגוד חברות התקליטים האמריקאי המוכר כ– Recording Industry of הAmerica – RIAAודעה כי בדעתו להפסיק את מדיניות הגשת תביעות נגד משתפי קבצים באמצעות תוכנות שיתוף בשיטת peer to peerבאינטרנט, בגין הפרת זכויות יוצרים, בה נקט ביד נוקשה בחמש השנים האחרונות.
מאחר ומסע התביעות התברר כיקר מאוד, בעיקר נוכח סכומי הפיצויים אשר התקבלו בגין התביעות, הודיע האיגוד על כוונתו לפעול יחד עם ספקיות אנטרנט וליישם את השיטה אשר על אף העמימות באופן פעילותה קנתה לה את השם שיטת שלוש הפסילות (three strikes) על פיה ישלחו הודעות למפירי זכויות יוצרים ברשת, ובמידה ולא יפסיקו את הפעילות האסורה, להפעיל עליהם סנקציות שונות, לרבות ניתוקם מהאינטרנט.
הידיעה עוררה תגובות רבות בקרב ציבור האמריקאים ועורכי דין בתחום, בעיקר בשל ההד הרב אשר יצרו תביעות על סכומי עתק נגד אזרחים פרטיים, אשר, לדעת הציבור נבחרו על ידי האיגוד באופן שרירותי. עם זאת, גם השיטה החדשה גוררת איתה ביקורות רבות, ונראית בעייתית בעיקר נוכח אופן יישום התכנית, הפגיעה בזכויות המפירים לגלוש באינטרנט ומעמדן של ספקיות האנטרנט כמשתפות פעולה. ובעיקר, עולה הטענה כי לא המדיניות הקודמת ולא החדשה יסייעו לעולם המוסיקה אשר נפגע כתוצאה משיתוף הקבצים. גישה זאת ניתן לראות גם במדינות אחרות כמו צרפת ואנגליה אשר נתקלות בקשיים בעיגון המלחמה בתופעת הפיראטיות בחוק.
הבעייתיות באכיפת החוק מול פתרונות יצירתיים חדשים
בעידן זה של השימוש הגואה באינטרנט על ידי חלקים בלתי מבוטלים מהאוכלוסיה העולמית, נתקלת הקהילה המשפטית בשאלות חדשות אשר מעלה העולם הווירטואלי, כמו למי הסמכות המשפטית לדון בעניינים משפטיים באינטרנט, הוכחת זהות הצדדים, זכויות הפרטים לעשות שימוש באינטרנט ודרגתן בין זכויות הפרט השונות ועוד שאלות משאלות שונות.
לדידי, בניגוד לעניינים של אבטחת מידע, ועבירות פליליות כמו פדופיליה, עניינים אשר הינם כלכליים במהותם, ובעיקר מוסיקה וקולנוע אשר נוגעים לציבור רחב כל כך ואשר הפרת זכויות היוצרים בהם קלה כל כך לציבור, הפתרון לא יבוא מן המשפט. בעייתם הכלכלית של מפיקים ואומנים בעולם הקולנוע והמוסיקה תבוא מתוך בניית מודלים כלכליים חדשים, אשר יפזרו את עלות הפקת התוכן האמור על פני ציבור גדול יותר מאשר ציבור רוכשי התקליטורים והמדיה באופן חוקי, ויאפשרו מחיר נמוך יותר לרכישת הזכויות. מחיר זה על פי גישות כלכליות יקבע בהתאם לסכום שפרט יעדיף לשלם מרצונו בעבור שיר/סרט על פני הורדת התוכן באינטרנט תוך נטילת הסיכון (הנמוך) שייתפס וייתבע או ייקנס.
ואכן, הגישה הכלכלית נותנת את אותותיה בעולם ובארץ. אתרים שונים בעולם קמים ומציעים מוסיקה חוקית חינם ללקוחותיהם, תמורת מתן אחוזים מרווחי האתר מפרסומות לבעלי זכויות היוצרים במוסיקה. אתר הסרטונים העולמי Youtube יצא בשיתופי פעולה עם חברות הפקת קולנוע גדולות על פיהם יוקרנו סרטי קולנוע באורך מלא באתר, תמורת שיתוף חברות ההפקה ברווחי האתר מפרסומות. בימים אלה משיקה חברת סלקום הישראלית פלטפורמה להורדת תוכן הכולל בין היתר גם קבצי מוסיקה ישראלית וסרטוני וידאו אל הטלפון הסלולרי, המחשב או אמצעי מדיה אחרים במחירים נמוכים יחסית.
נראה כי עולם הבידור אינו מחכה להכרעות משפטיות סבוכות, והוא מוצא את הדרך להצטרף אל מהפכת המידע בעצמו. אין ספק כי שנת 2009 צופנת בחובה התפתחויות נוספות מרתקות בתחום.
