יבוא מקביל, המוכר גם בשם "היבוא האפור" הינה תופעה חוצת גבולות במסגרתה מיובאים מוצרים ממותגים לארץ, שלא תחת חסותם של בעלי המותג המיובא. במצב דברים זה, בו לכאורה קיים יבואן רשמי אחד המחזיק בבלעדיות על המותג הקיים, "נפרץ" השוק ליבואנים נוספים אשר למעשה, לא ניתן לטעון לגביהם כי פועלים כנגד החוק. אדרבא, נראה כי בתי המשפט לא ממהרים להכשיל תופעה זו, אשר לשיטתם טומנת בחובה גם היבטים חיוביים.
לאחרונה, דן ביהמ"ש העליון במקרה של הפרת סימן מסחר במסגרת יבוא מקביל של מוצרי לבוש מקוריים מבית "טומי הילפיגר". מדובר בחברה פרטית שייבאה מוצרים מקוריים מחו"ל אותם מכרה לציבור הרחב, תוך שימוש בסימן המסחר "טומי הילפיגר", במחירים הזולים משמעותית ממחירי המכירה הנקובים מטעם היבואן הרשמי של המותג. בית המשפט נדרש לשאלה אילו מגבלות חלות על פעילותו של סוחר המייבא מוצרים לארץ, בכל הנוגע למכירת המוצרים, שיווקם ופרסומם בציבור.
סיפור המקרה
מדובר בחברה פרטית "מחסן היבואן 42 בע"מ" אשר פועלת בקונספט של יבוא מוצרי יוקרה מקוריים מחו"ל ומכירתם במחירים הזולים ממחירי המכירה של היבואן הרשמי "סי אנד שלס שיווק בע"מ". מחסן היבואן החלה דרכה בשנת 2008, תחת השם "מחסן היבואן טומי הילפיגר" אותו שינתה בשנת 2010 לבקשת החברה הבינלאומית "טומי הילפיגר" ולבקשת יבואנה הרשמית. מחסן היבואן נהגה לצרף לפעילותה העסקית את השם "טומי הילפיגר", בין אם בפרסומיה הרבים ובין אם בכתובת אתר האינטרנט אשר בבעלותה tommy4less.co.il. כמו כן, אימצה לעצמה את צבעי סימן המסחר של "טומי הילפיגר" וצבעה את בית העסק שלה בצבעי אדום, כחול ולבן. טענותיהן של המשיבות התבססו על מס' עילות, כגון פגיעה בסימן מסחר רשום, גניבת עין, הטעית לקוחות, התעשרות שלא כדין ופגיעה ברווחי חברת "טומי הילפיגר". כנגדן, טענת המערערים הייתה כי פועלים הם במסגרת תקינה ולגיטימית של יבוא מקביל המחזיק בתוקף חוקי במשפט בישראל. בית המשפט המחוזי קיבל את טענת המשיבות בדבר הפגיעה בסימן מסחר רשום ובדבר עוולת התיאור הכוזב והשית על מחסן היבואן פיצויים בסך 500,000 ₪. מחסן היבואן לא ויתר וערער על פסק הדין לבית המשפט העליון.
החלטת ביהמ"ש במקרה המדובר
בית המשפט העליון מדגיש בפסק דינו את ההיבטים החיוביים הרבים הטמונים בתופעת היבוא המקביל וטוען כי קיומו של היבוא המקביל מקשה ואף מונע מהיבואן הרשמי "להנות" מעוונותיו של המונפול בדמות המחירים המופקעים והשירות הירוד ללקוח. מאידך, טוען כי מדובר באליה וקוץ בה, בתי המשפט עדים לתופעה של "רכיבת" המייבאים המקבילים על גבם של היבואנים הרשמיים, ואף מקבלים על כך "פרס" – פטור מתשלום העלויות הכרוכות בכניסתם לשוק וברישום סימן מסחר. ביהמ"ש קובע כי היבוא המקביל כשלעצמו אינו מהווה הפרה של סימן מסחר, אך כאשר המיבא המקביל עושה שימוש שיווקי בסימן המסחר הרשום ללא אישור בעליו, כפוף הוא למבחנים הבאים: מבחן הזיהוי, מבחן חיוניות השימוש ומבחן החסות.
בית המשפט גרס כי מבחן הזיהוי מתקיים, שכן לא ניתן לזהות את המוצרים אשר יובאו והוצעו למכירה ללא שימוש בסימן המסחר "טומי הילפיגר" ויש להותיר את הסימנים על גבי המוצרים. כמו כן, גם מבחן החיוניות התקיים, שכן לולא סימן המסחר לא ניתן היה לשווק את המוצרים כמותגי יוקרה וחיוני לעשות שימוש בסימן. באשר למבחן החסות, קבע בית המשפט כי מרבית השימוש של המערערים בסימן המסחר צלח את מבחן החסות, וזאת בעיקר בשל סוג המוצרים הנמכרים, מוצרי לבוש, אשר אינם מצריכים מערכת יחסים ממושכת עם הגורם המשווק אותם.
לאור קביעותיו אלו של בית המשפט, הטענה הייתה כי למערערים עומדת הגנת "שימוש אמת" לפי ס' 47 לפקודת סימני הסחר, ולכן, קיבל באופן חלקי את הערעור והפחית את הקנס ל-100,000 ₪
אנו מאחלים ללקוחותינו חג אורים שמח והמשך עסקים פוריים והוגנים
