אין ספק כי לזכותו של האינטרנט נרשמו יתרונות רבים במסגרת השימוש בו ככלי ליצירת תקשורת, פרסום, למידה ומסחר. אולם, לצד יתרונות אלו, ישנם גם חסרונות רבים הנגרמים בשל השימוש באינטרנט כפלטפורמה לביצוע עבירות או עוולות כגון: לשון הרע ופגיעה בשם הטוב. הייחודיות המאפיינת את ביצוע העבירות הללו, המוכרות לנו מהמשפט המסורתי, באמצעות האינטרנט נעוצה בשני אלמנטים מרכזיים. הראשון הינו הקלות הנדרשת בהפצה מהירה של הפרסום הפוגעני והתפשטותו הרחבה והשני הינו קלות הדעת הננקטת לרוב בעת הפרסום האמור. לאחרונה, דן בית המשפט המחוזי בת"א-יפו בשני מקרים של תביעת לשון הרע באינטרנט והגיע לתוצאות הפוכות כתוצאה מיישום שונה של ההגנות בנסיבות הקיימות.
המקרה הראשון הינו ת"א 16140-10-14 בית-און נ' הרשקוביץ בו דובר על עו"ד המייצג נכי צה"ל בתביעותיהם. עו"ד זה טוען לפרסום דברים שקריים אודותיו, העולים לכדי לשון הרע. פרסומים אלו פורסמו באתר האינטרנט ובדף הפייסבוק של עמותת "מצדיעים לנכי צה"ל" ע"י יו"ר העמותה ומייסדה. בשלב הראשון, בית המשפט קובע כי הפרסום שבבסיס התביעה אכן מהווה "פרסום" כמפורט בסעיף 2 לחוק איסור לשון הרע. לתוצאה זו הגיע בית המשפט בטענתו כי נוסח הפרסום מוביל את הקורא הסביר לחשוב כי התנהלותו של העו"ד כלפי לקוחותיו לקויה וכי אין זה כדאי לרכוש את שירותיו המשפטיים. כמו כן, מדגיש בית המשפט כי בנסיבות העניין, הפרסום עלול לפגוע אנושות בעסקו של העו"ד, שכן מרכיב האמון במערכת היחסים בין עו"ד ללקוח משמעותי מאוד. בשלב השני בית המשפט מאזן בין חופש הביטוי שבפרסום לבין זכותו של העו"ד לשם טוב וקובע כי היעדר הביסוס העובדתי בפרסום וחוסר היכולת של העו"ד להגן על שמו הטוב מציבים את ידו של האחרון על העליונה. בשלב השלישי בית המשפט בוחן את התקיימותן של הגנת אמת הפרסום ותום הלב. באשר להגנת אמת הפרסום נדרש כי יוכח שיש אמת בפרסום וכן כי קיים עניין ציבורי בפרסום אותה אמת. בית המשפט קובע כי לא הוכח שהפרסום האמור הינו אמת ולא הובאו ראיות התומכות בטענות שפורסמו ולפיכך לא מתקיימת הגנה זו. כמו כן, בית המשפט קובע כי מאחר ולא הוצגה תשתית נאותה של נקיטת אמצעים סבירים לאישוש הטענות שפורסמו, לא חלה הגנת תום הלב במקרה זה.
המקרה השני הינו ת"א 31777-07-12 כהן ואח' נ' אזולאי ואח' בו דובר על שני מיסטיקנים שטוענים לפרסומים שקריים אודותיהם במסגרת מסע השמצות של הנתבעים, גם הם מיסטיקנים. הפרסומים נשוא העניין בוצעו באתר האינטרנט של הנתבעים, אשר לטענת התובעים הינו אתר פקטיבי בשם "סקרי דעת קהל" המוצג כאתר בבעלות חברת סקרים. בית המשפט קבע כי הפרסומים באתר האינטרנט וההכפשות כנגד התובעים להיותם שקרנים ותחמנים מהווים "פרסום" ו"לשון הרע" לפי חוק איסור לשון הרע. בית המשפט בחן האם עומדות לנתבעים הגנות לפרסום האמור. באשר להגנת אמת הפרסום, טען בית המשפט כי מחד לא מתקיים התנאי הראשון בהוכחת האמת שבפרסום, שכן לא הובאו ראיות מטעם הנתבעים המעידות על בדיקת אמיתות הנתונים ערב פרסומם. מאידך, בית המשפט החליט להחיל את ההגנה במקרה דנן, שכן מצא חשיבות יתרה בפרסום העניין כעניין ציבורי. בית המשפט טען כי תחום המיסטיקה פונה לקהל יעד לא מבוטל ואין מניעה להזהירו מפני הבטחות ריקות מתוכן בתחום הרפואי שלא הוכיחו את עצמן במבחן המציאות.
לאור השימוש הנרחב באינטרנט ככלי להפצת פרסומים לא מבוקרים בפורומים, רשתות חברתיות ובלוגים אנו מציעים ללקוחותינו לכלכל צעדם באופן מושכל ולהיות ערניים להשלכות העלולות לנבוע מפרסומים פוגעניים מעל דפי האינטרנט.
