סמכות שיפוט מקומית בפרסום לשון הרע ברשת – פס"ד חדש

בערעור שהוגש לאחרונה לביהמ"ש העליון קבעה השופטת מ' נאור כי הסמכות המקומית לתביעה בגין פרסום לשון הרע באינטרנט נתונה לכל מחוז שיפוט בארץ בציינה כי משפורסמו הדברים ברשת האינטרנט הם חשופים לעיני כל, כך שהמעשה שבבסיס התביעה בוצע בכל מקום ולפיכך נתונה הסמכות המקומית לכל מחוז בו יבחר התובע.
התביעה הוגשה לבית המשפט המחוזי מרכז אולם הנתבע הגיש בקשה להעביר את התובענה לביהמ"ש שבירושלים, מקום מושבו, על פי תקנה 3 (א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 הקובעת כי תובענה תוגש לבית המשפט שבמקום מושבו של הנתבע. התובעים טענו בהתאם לתקנה 3 (א)(5), כי מאחר והפרסום נעשה ברשת האינטרנט והיה גלוי לכולי עלמא, קונים כל בתי המשפט בארץ סמכות מקומית שכן לתובע נתונה הזכות להגיש את תביעתו לבית המשפט שבמקום המעשה או המחדל שבגינו תובעים.
בית המשפט קיבל את טענת התובעים וקבע כי כאשר העוולה פורסמה ברשת האינטרנט קונים כל בתי המשפט סמכות לדון בה. השופטת מדגישה כי בשים לב למימדיה הקטנים של מדינת ישראל ולמרחק הקטן בין מחוזות השיפוט, בתי המשפט אינם מייחסים כיום משמעות מופרזת לשאלת הסמכות המקומית