עוץ לי גוץ לי – האם עבודת הבמאי מהווה זכויות יוצרים? פס"ד חדש

ההצגה "עוץ לי גוץ לי" עומדת במרכזו של דיון שהתקיים בבית המשפט בחודש האחרון. בשנת 2002 הועלתה בתיאטרון הקאמרי, הפקה חדשה להצגה המיתולוגית. פרופסור יוסי יזרעאלי, ששימש כבמאי ההצגה המקורית, הגיש תביעה לבית המשפט בטענה שהוא בעל זכות בימוי גם בהפקה החדשה ולכן זכאי לתשלום תמלוגים מתוך הכנסותיה של ההפקה החדשה. פרופ' יזרעאלי טוען כי בעת שביים את המחזה הוא קיים פגישות רבות עם המחזאי והחליט ל"תרגם" את אופי המחזה למחזמר שיותאם לילדים המהווים את קהל היעד. בניגוד למחזות זמר אחרים, החליט שהשירים לא יופרדו מן העלילה אלא יושרו כחלק מהטקסט. במרוצת השנים נעשו הפקות חוזרות להצגה שהפכה ללהיט בקרב הקהל, אך למרות השינויים בשחקנים ובתלבושות, הבימוי נשאר הבימוי המקורי של התובע. בגין הפקות אלו קיבל התובע תמלוגים בשיעור של 2% וכן קרדיט על עבודת הבימוי בפרסומים השונים. בשנת 2002 הוחלט בתיאטרון הקמארי להפיק את ההצגה מחדש בבימוי מקורי של רוני פינקוביץ'. התובע טען כי יש לשלם לו תמלוגים בשל השימוש בטקסט כמחזמר ושימוש ברעיונות בימוי שיצר בבימוי המקורי שלו – חלוקת הטקסט לסצנות השונות, השתלבות המוזיקה בתוך הדיאלוג, קצב ההצגה וסגנון המשחק. נקודת המחלוקת היא בשאלה האם הפיכת המחזה למחזמר וחלוקת הטקס שבהצגה מהווים זכויות יוצרים. לאור עדויות של מומחים בתחום, בית המשפט קבע שחופש היצירה והבימוי מחייב להגביל את זכות היוצרים בגין עבודת הבימוי, כך שזכות זו תפקע עם רדת ההצגה מן הבמה ולא תוסיף להשתרע על הפקות מאוחרות בבימוי חדש. כלומר, התובע אינו בעל זכות יוצרים בהצגה החדשה. בית המשפט הדגיש כי אין מניעה עקרונית להכיר בזכות יוצרים בבימוי הצגות, אך בנסיבות המקרה אין לקבל את התביעה שכן הפקה החדשה אינה מהווה ניסיון לחקות או להעתיק את עבודתו של התובע, וכן אילו סבר התובע כי תפקיד הבימוי מקנה לו זכויות נוספת מעבר לזכויות שהוסדרו בחוזה הבימוי עליו חתם ב-1965, היה עליו להסדירן בעת הרלוונטית ולא שנים רבות לאחר מכן.