פסק דין חדש בעניין קביעת תמלוגים בזכויות יוצרים

בתאריך 3.3.09 נתן בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו (כבוד השופט גדעון גינת) פסק דין ייחודי בשאלת התמלוגים אשר תאגיד משותף לניהול זכויות יוצרים גובה מהמשתמשים בגין שימוש ביצירות אותן הוא מייצג, והוסיף נדבך נוסף למערכת קביעת התגמולים על פי הפסיקה הישראלית. השאלה העולה האם יש להותיר את אופן קביעת התגמולים לידי בית המשפט אשר דן בשאלה לעיתים נדירות בלבד, או האם על המחוקק להרים את הכפפה ולקבוע את העניין בחקיקה מסודרת.
בעלי זכויות יוצרים רבים, בעיקר מתחום המוסיקה, כמו אומנים, זמרים, משוררים, מלחינים וחברות תקליטים, נוהגים להתאגד באיגודים מקצועיים אשר נועדו להגן על זכויות היוצרים שלהם, למכור רשיונות שימוש ביצירותיהם למשתמשים, ולגבות באופן מרוכז את התמלוגים המגיעים להם מהשימוש של יצירותיהם בשוק. איגוד כזה מסייע לבעלי זכויות היוצרים בניטור השימוש ביצירותיהם, ובגביית התמלוגים באופן מרוכז מהמשתמשים כמו למשל תחנות הרדיו, ערוצי טלוויזיה אולמי שמחות וכיו"ב וחלוקתם, לאחר נטילת חלקו של האיגוד, בין האמנים על פי היקף השימוש ומספר היצירות, וכן מסייע בידי משתמשים בתשלום התמלוגים לבעלי הזכויות ביצירות (אותן הוא מייצג) וחוסך מהם את הצורך באיתור בעלי הזכויות והתשלום להם באופן פרטני.
ארגונים מקצועיים אלו נוהגים להתקשר עם גופים העושים שימוש נרחב ביצירות מוסיקליות כמו למשל ערוצי טלוויזיה, ב"רישיון שמיכה" – קרי רישיון המתיר למשתמש לעשות שימוש בכל או בחלק מהרפרטואר המוסיקלי אותו מייצג האיגוד בתמורה לתשלום סכום גלובלי לאיגוד.
העניין משרת את האינטרס של בעלי הזכויות הן בשל יעילות כלכלית בביצוע עבודת המעקב והגביה עבור מספר רב של אומנים תחת קורת גג אחת והן בכח הכלכלי, המסחרי, והמשפטי שיש לארגון כזה והמאפשר לו לייצג את כל האמנים בעניינים שונים.
הפדרציה הישראלית לתקליטים וקלטות בע"מ הינה תאגיד לניהול משותף של זכויות יוצרים של חברות תקליטים ישראליות וזרות ברשומות קול, כגון תקליטורים, המופקות על ידן, לרבות הזכות להשמיע את היצירה בפומבי ולשדרה, להתיר לאחרים לעשות כן, הזכות להקליט את המוסיקה לצורך שידור מאוחר יותר והזכות לשלבה עם חומר ויזואלי (סינכרוניזציה). חברות התקליטים מתקשרות עם הפדרציה ומעבירות אליה את הזכות שלהן ברשומות הקול, ומסמיכות אותה לגבות תמלוגים בגין מתן רישיונות השמעה ושידור.
ערוץ 24, שהנו ערוץ המוקדש בעיקרו למוסיקה ישראלית, עשה שימוש ללא רשיון במוסיקה ישראלית, אשר הזכויות לחלקה מצויות בידי הפדרציה הישראלית לתקליטים וקלטות, ומשלא הגיעו הצדדים להסכמה לגבי גובה התשלום בגין השימוש בזכויות שבידי הפדרציה, הגיע העניין לבית המשפט.
נושא התמלוגים בגין שימוש ברשומות קול הוא נושא מורכב אשר לא נדון בהרחבה בפסיקה הישראלית, ואף בית המשפט בפסק הדין ציין שני מקרים קודמים אשר דנו בשאלת גובה התמלוגים: מקרה ראשון הוא תביעתה של הפדרציה למוסיקה ישראלית וים תיכונית (הפי"ל) נגד משרד הבטחון בגין שימוש ללא רשות במוסיקה המיוצגת על ידי הפ"יל בבסיסים צהליים. בשל העדר הצעה מצד הפי"ל לגבי אופן החישוב הראוי לתמלוגים, קיבל בית המשפט את טענת המדינה כי יש לכמת את התמלוגים המגיעים לפי"ל בגין רשיון השימוש שניתן בהתחשב ברפרטואר המצומצם שיש לפי"ל אל מול הרפרטואר הנרחב של הפדרציה לתקליטים וקלטות, ובשימוש הנמוך שעושים בסיסי צה"ל (כ- 10% מהזמן בלבד) ברפרטואר של הפי"ל.
בעניין אחר שנדון בין הפדרציה הישראלית לתקליטים וקלטות לבין חברת הוט לשידורי הכבלים, נדונה השפעת גידול במספר הערוצים המשודרים על ידי הוט במשך השנים וכניסת המתחרה יס לתחום, על גובה התמלוגים אשר על הוט לשלם לפדרציה בגין השימוש בזכויות היוצרים במוסיקה שלה. בית המשפט, גם כן כבוד השופט גדעון גינת, קבע מספר פרמטרים אשר התאימו ספציפית לעניין הנדון שם, לצורך קביעת גובה התמלוגים, והם: מחיר התמלוגים למנוי, היקף השימוש במוסיקה (היקף הערוצים בהם צופים המנויים), היקף הזכויות הניתנות במסגרת הרשיון (הוספת זכות הסינכרוניזציה לאגד הזכויות הכולל) וזכויות בגינן שולמו תמלוגים בנפרד אשר יופחתו מן הסכום הכולל. כן, הזכיר בית המשפט שיקולים חיצוניים אשר יש לתת עליהם את הדעת כמו העובדה שהכבלים אינם משדרים פרסומות אשר עושות שימוש נרחב ברשומות קול ואת העובדה כי שידור קליפים ושילוב רשומות קול בתכניות מקור ודרמה תורמים לענף המוסיקה הישראלי ומגבירים את המכירות בו.
גם בענייננו ציין השופט כי אין די נסיון על מנת לקבוע נוסחה ספציפית המתאימה ככלל, וקבע את שיטת החישוב ספציפית למקרה הנדון. בית המשפט פנה להצעת חוק זכויות יוצרים ומבצעים (שיפוט בעניני תמלוגים), התשס"א-2001, אשר מצויה בפני הכנסת כעת, על מנת לשאוב ממנה את השיקולים אשר עליו לשקול בעת קביעת גובה התמלוגים האמורים:
בית המשפט, בקבעו את תנאי הרישיון וסכום התמלוגים הראוי לפי סעיף 4(א)(2) רשאי לשקול, בין השאר, את אלה:
1. אופיו של השימוש ביצירות, תכליתו וחלקו במכלול הפעילות של המשתמש;
2. התועלת שנצמחת למשתמש מהשימוש ביצירות;
3. ההפסד או התועלת שהשימוש ביצירות גורם לבעלי הזכויות בהן;
4. היקף השימוש הצפוי או השימוש בפועל, משך השימוש, תדירותו, ולענין ביצוע פומבי או שידור – גודלו של הקהל בפועל או הציבור שאליו מופנה הביצוע או השידור;
5. חלקן של היצירות המנוהלות בידי התאגיד לניהול משותף שהוא צד למחלוקת, מתוך כלל היצירות שבהן נעשה השימוש;