במהלך פגישה עסקית עם צלם נשאלתי לגבי הבעייתיות אשר מתעוררת נוכח הצגת צילומים אשר צילם אותו הצלם באירוע משפחתי אותו נשכר לצלם, באתר האינטרנט שלו כחלק מהצגת תיק עבודותיו. ציינתי בפני ידידי כי קיימת בעייתיות עם ההצגה האמורה, כל עוד זו נעשתה בלא רשות מהמצולמים, ועל כך המאמר שלהלן. אמנים אינם מודעים למרחב המשפטי בו הם מתנהלים, לחובותיהם ולזכויותיהם בחוק ובעיקר לחשיפות המשפטיות הנלוות לאלה, ובכללם הצלמים. צילומים, בין אם אלו צילומים של אירוע משפחתי, תערוכה, מבנים ארכיטקטוניים או מוצרי צריכה אחרים, הם יצירות המזכות את יוצריהם בזכויות יוצרים ועל הצלם להתחשב בעובדה זו בהתנהלותו העסקית מול לקוחותיו ונשואי צילומיו.
חוק זכויות יוצרים אשר היה בתוקף בישראל במשך שנים, הגדיר יצירה אומנותית כך: "יצירה אמנותית כוללת עבודות ציור, שרטוט, פיסול ומלאכת-אמנות ומעשי-אמן אדריכליים ופיתוחים וצילומים", והכלילה צילומים כיצירות אומנותיות לכל דבר. גם חוק זכות יוצרים – 2007 החדש, כולל צילומים במסגרת הגדרותיו ליצירה אומנותית: "יצירה אמנותית" – לרבות רישום, ציור, יצירת פיסול, תחריט, ליטוגרפיה, מפה, תרשים, יצירה אדריכלית, יצירת צילום ויצירת אמנות שימושית; כן מבהיר החוק החדש: "יצירת צילום" – לרבות יצירה המופקת בתהליך הדומה לצילום, ולמעט צילום שהוא חלק מיצירה קולנועית;
אמנם, עם השנים, ומאחר והצילום הפך אט-אט לנחלת הכלל, והטכנולוגיה סייעה במידה רבה להפוך את התיעוד בצילום לעניין שבשגרה אשר ניתן לביצוע על ידי כל אדם, התעוררה מידת היצירתיות אשר נדרשת מצילום על מנת להביאו לדרגה של יצירה אמנותית. האם צילום פשוט של מוצר מסוים מקנה ליוצרו זכות יוצרים בצילום וכל המצלם את אותו המוצר נכנס בגדרו של מעתיק? שאלה זו עלתה לא אחת בתביעות מסחריות בקשר עם פרסום מוצרים של חברות מסחריות שונות.
בית המשפט דן בשאלה והכריע כי על מנת שצילום יהנה מהגנת זכויות יוצרים עליו להוות ביטוי מקורי של רעיון, ומשמעות הדבר הוא שהיצירה צריכה להיות פרי מאמץ כשרון והשקעה של המחבר שיקנו ליצירה אופי שונה משל כלל החומרים מהם עוצבה. עם זאת, קבע בית המשפט כי מידת המאמץ וההשקעה הדרושים הינם צנועים ביותר, וגם אם אין לה ערך אומנותי מיוחד, די במאמץ והכישרון הכרוכים בסידור ועריכה של נושא לשם כך. בית המשפט החיל הלכה זו על צילומים וקבע כי על מנת להגיע למעמד של יצירה אומנותית המוגנת על פי זכויות יוצרים, די במאמץ וכשרון הכרוכים בסידור ועריכה של הנושא המופיע באותם הצילומים. הכוונה בין היתר לגיבוש תפיסה צילומית ייחודית, לאופן העמדת החפצים המצולמים, לבחירת צבעי הצילום, הצורות והרקע, לתאורה, לזווית הצילום, לבחירת הטכניקה של הצילום וכיוצא באלו אלמנטים המייחדים את הצילום של האובייקט מצילום אותו האובייקט על ידי צלם אחר.
הבעלים בזכויות היוצרים בצילום
דיני זכויות יוצרים רואים ככלל במחבר היצירה את הבעלים הטבעי של זכויות היוצרים בה. אלא שבעניינם של צילומים הגדיר החוק הקודם חריג לכלל והוא כי בהעדר הסכם הקובע את ההיפך, יהא האיש שהזמין את הקלישאה או את העתקה המקורית האחרת הבעלים הראשון של זכויות היוצרים ביצירה. אמנם הניסוח הוא מעט מיושן ומתאים בעיקר לטכנולוגיות קודמות, אך שורה של פסקי דין הכלילה את החריג האמור על תשלילים ולפיכך על צילומים, ועם כניסתו של הצילום הדיגיטלי אל עולמנו, גם על הנגטיבים הוירטואליים. חוק זכות יוצרים החדש ביטל את הדרישה לנגטיבים כלל ועיקר וקבע כי "ביצירה שנוצרה לפי הזמנה, הבעלים הראשון של זכות היוצרים בה, כולה או חלקה, הוא היוצר, אלא אם כן הוסכם אחרת בין המזמין והיוצר, במפורש או במשתמע." כאן הפך החוק את הכלל וקבע כי גם ביצירה על פי הזמנה תהיה זכות היוצרים ראשונה ליוצר, אלא אם הוסכם אחרת. עם זאת, סייג החוג את המקרה לצילום אירועים: "ביצירה שהיא דיוקן או צילום של אירוע משפחתי או של אירוע פרטי אחר, שנוצרה לפי הזמנה, הבעלים הראשון של זכות היוצרים בה הוא המזמין, אלא אם כן הוסכם אחרת". המשמעות של האמור היא כי כאשר צלם נשכר מראש לצלם עבור לקוח, בין אם זו חברה, אדם פרטי או זוג שמתחתן, צילומי אירוע, אזי הזכויות בצילומים הללו, כל עוד לא הוסדרו אחרת על ידי הצדדים, שייכות למזמין ולצלם אין בהם זכויות (למעט הזכות המוסרית עליה כתבתי כאן בגליון קודם).
שימוש בתמונות על ידי הצלם
אחת מזכויות היוצרים הנלוות ליצירה היא הזכות להציג את היצירה בפומבי או לפרסם אותה. זכות נוספת היא הזכות לעשות ביצירה שימוש למטרות מסחריות. זכויות אלה, כל שייכות לבעל זכויות היוצרים ביצירה. מכל אלה עולה כי רק הוא, בעל הזכויות בצילום, רשאי לעשות שימוש ביצירה כאמור. הצגה של התמונות האמורות בפני לקוחות פוטנציאליים של אותו הצלם, עלולה לחשוף אותו לטענות המצולמים בדבר הפרת זכויות יוצרים ולגרור תביעה לפיצויים סטטוטוריים (ללא הוכחת נזק). גם במקרה הנורא של אסון ורסאי, בו נמכרו הצילומים וצילומי הוידאו מן האירוע על ידי הצלם לחברות חדשות שונות, תמורת סכומי כסף לא מבוטלים, קבע בית המשפט כי יש לפצות את המתחתנים מאחר והם הבעלים של הזכויות בצילומים.
בנוסף, עלול השימוש האמור ללא רשות בתמונות, להוות עילה לתביעה בגין הפרת הזכות לפרטיות של המצולמים, באשר מדובר בפרסום ללא רשות של תמונתם בנסיבות בהן עלול להתלוות לפרסום ביזוי או השפלה, ובעיקר לשם עשיית רווח על ידי הצלם. הדבר חמור עשרות מונים כאשר מדובר ברשת האינטרנט בה הפרסום הוא לקהל רחב ביותר של מבקרים ועלול לגרום למצולמים נזק רב יותר. כמובן, שתביעות אלו אינן תביעות נטולות סיכון מצידו של התובע, שכן הוכחת הנזק ומידת הפגיעה בפרטיותו אינה עניין שבשגרה, ואף בחוק היא מוגבלת בסייגים, אך היא לגמרי אפשרית ותביעות מסוג זה הגיעו ומגיעות לבתי המשפט.
המלצתנו היא כי צלם, המעוניין להציג תמונות של אירועים אשר צילם עבור לקוחותיו, יבקש את רשותם של הבעלים בתמונה – מזמיני העבודה, לפרסום האמור, ולו בהוספת פסקה קטנה ובלתי מאיימת בהסכם אשר נחתם בין הצדדים בעת הזמנת העבודה.
