בפס"ד פורץ דרך שניתן לאחרונה בביהמ"ש המחוזי מרכז קבע השופט גרוסקופף פיצויים ללא הוכחת נזק בגין גניבת עין בסכום המקסימלי הקבוע בסעיף 13 לחוק עוולות מסחריות התשנ"ט-1999, משמע 100,000 ₪ להפרה וזאת בעיקר מטעמי הרתעת המפרים. למרות שדחה את טענות התביעה העיקריות, להפרת סימן מסחר ולגניבת עין כתוצאה מכך, הוא עשה שימוש בסמכותו לבחון ראיות נוספות שהגיעו אליו במהלך הדיון, וקבע כי הן עצמן מהוות תשתית לעילה בגניבת עין.
המדובר הוא בתביעה שהוגשה ע"י חברת הרהיטים ע. אליהו ובניו בע"מ, המייבאת את המותג "רילקסון", וחברת ד"ר גב נגד חברת נייט סליפ בע"מ, המשווקת מותג חדש בשוק בשם "דר' רילקס". החברות טענו לגניבת עין והפרת סימני מסחרעל ידי חברת נייט סליפ בכך שניצלה את מוניטין החברות הותיקות ויצרה מותג כלאיים המשתמש בהצלחתם ומפיק רווחים מהדמיון בשמות.
הטעייה בסימן מסחר
החברות טענו כי בכך שנטלה הנתבעת חלקים מסימני המסחר של כל אחת מהן, היא הפרה בעצם את שני סימני המסחר ביחד. בית המשפט קבע כי המבחן לקיומו של דמיון מטעה בסימני מסחר הוא 'המבחן המשולש' הבוחן את המראה והצליל, סוג הסחורות וחוג הלקוחות כאשר תוצאתו של המבחן לצורך הוכחת דמיון מטעה היא הטעיית הציבור, משמע שהלקוח יטעה לחשוב שהוא רוכש את המוצר המופר. בסימני מסחר המשמשים בעיקר לשימושים בדפוס (פרסומים בעיתונות ומודעות) מוקצה משקל רב יותר לבחינת הדמיון בצורה על פני הצליל, שכן בצורה הסכנה להטעיית הציבור משמעותית יותר.
בהקשר למילה ד"ר קבע בית המשפט כי כאשר מדובר במילים וביטויים שכיחים מחיי היומיום המופיעים בסימן מסחרי לא ניתן לצפות שהזכות לשימוש באותה המילה תינתן רק לעוסק אחד, בלעדיות שכזו אינה רצויה ואף מרחיקת לכת, שכן נטייתם של עוסקים בשוק היא לחקות אחד את פעולותיו של חברו ולנצל את הצלחתו בתחום. דוגמא טובה לכך היא השימוש הנרחב במוצרי 'סמארט' (סמארטפון לסוגיו) או קידומות איי (i) לפני שמו של מוצר מתחום הטכנולוגיה, ואפילו מתחומים אחרים, אין זה אומר שכל אותם משתמשים בקידומת זו מפרים זכויות בסימן מסחרי שכן זוהי דרכו של עולם.
ביהמ"ש קבע כי על אף שסימן מסחרי הינו זכות קניינית, שונה הוא מזכויות יוצרים. תכליתו אינה להעניק בלעדיות בשימוש בסימן אלא להקנות לבעליו את השליטה על השימוש במוניטין אותו הוא משקף, מכאן מכשלא קם חשש להטעיית הציבור אין לראות בעצם השימוש בסימן מסחרי הפרת זכויות בעליו.
עוולת גניבת העין
ד"ר גב טענו כי בשימוש בשם החדש ביקשה הנתבעת לגנוב את עינו של הצרכן ולהטעותו לחשוב כי מדובר במוצר שלהם. לעניין הוכחת עוולה של גניבת עין על התובע בשלב הראשון להוכיח את קיומו של מוניטין העומד לרשותו, ולהוכיח את הסכנה להטעיית הציבור על ידי גניבת העין בשלב השני. במקרה דנן החליט ביהמ"ש כי ד"ר גב אכן עמדו בשלב הראשון, והוכיחו מוניטין בשוק בסקר שערכו באשר לרמת ההיכרות של הציבור עם המותג, אולם לא עמדו בנטל להוכיח כי השימוש בשם 'ד"ר רילקס' מהווה חשש להטעיית הציבור.
ביהמ"ש ציין כי שימוש בסימן כלאיים המשלב שמות של שני עוסקים יכול שיהווה עוולה של גניבת עין, זאת בתנאי שיוכח כי הדבר יביא את הציבור להניח על קיומו של שיתוף פעולה עסקי בין שני העוסקים הותיקים ובעקבות כך לייחס למותג הכלאיים את המוניטין של שניהם, אולם טענה שכזו לא נטענה על ידי התובעים.
ההפרות שמצא בית המשפט
על אף שקבע ביהמ"ש כי לא הונחה תשתית ראייתית מספקת למתן צו מניעה כנגד השימוש בשם המותג החדש שכן לא קם חשש להטעיית הציבור, וכי חברת ע. אליהו בע"מ לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכחת המוניטין הדרוש, מצא בית המשפט לנכון להסתמך על עובדות שנטענו במהלך הדיון וזאת בעקבות שתי טענות לגניבת עין, בשני מעשים שונים, שהועלו על ידי ד"ר גב, האחת היא טענה לדמיון מטעה בין קטלוג המוצרים של החברות שהועתק על ידי הנתבעת, והשניה, היא הטעייה מכוונת של לקוחות על ידי עובדי הנתבעת כאשר טענו בפניהם כי "דר רילקס" הינו מותג זהה למותג "ד"ר גב". בשל הקושי באיתור המפרים ועל מנת להרתיע עוסקים פסק ביהמ"ש פיצויים בסכום המקסימלי הקבוע בחוק כפי שמציין השופט גרוסקופף "הקושי הרב באיתור מעשים זדוניים כגון אלו, מחייב כי כאשר נתפס עוסק בקלקלתו, יוטלו עליו פיצויים בשיעור ממשי, שיש בהם כדי להוות משקל נגד לסיכויי התפיסה."
לפיכך, פסק בית המשפט פיצויים ללא הוכחת נזק לטובת ד"ר גב בסכום המקסימלי הקבוע בחוק עוולות מסחריות, של 100,000 ש"ח בגין כל אחת משתי ההפרות.
נראה כי כאן מתפתחת מגמה של שימוש בסמכויות הנתונות לבתי המשפט ביד בטוחה יותר, לרבות באמצעות השימוש בפיצויים סטטוטוריים, מגמה אשר תעניק משנה תוקף לזכויות הקניין הרוחני בישראל.
