בשנת 1983 חוקק חוק הגבלת העישון במקומות ציבוריים – אשר קבע הגבלות מסוימות על עישון במקומות ציבוריים כמו למשל בתי חולים, גני ילדים ואולמות תיאטרון. בשנת 2007 חל מהפך בחוק הזה כששונה שמו לחוק למניעת העישון במקומות ציבוריים והחשיפה לעישון – ואז גם הוגבל בחוק עישון בכל המקומות הציבוריים לרבות מסעדות בתי קפה וכיו"ב.
מני אז היו נסיונות משפטיים של אזרחים שוחרי אוויר נקי למיניהם לתבוע את זכותם לאוויר נקי מבעלי מסעדות ובתי קפה אשר לא אסרו את העישון על פי הנדרש מהם בחוק, וכתוצאה מכך אנשים עישנו בתוך בתי הקפה או המסעדות שלהם.
בשנת 2013 הגיש מר אמיר יגיל תביעה ייצוגית בגין כל מקרי העישון האסורים שבוצעו על ידי מבקרי הסניפים של רשת ארומה, בשל אי אכיפת החוק על ידי בעלי אותם סניפים, אי חלוקת אזורי המסעדות לאזורי עישון ואיסור עישון, אי הצבת שלטים לאיסור העישון, הספקת מאפרות על גבי השולחנות, והעדר הנחיה לעובדי בתי הקפה להעיר ללקוחות המעשנים. התובע טען כי המקרים גרמו לכל באי הסניפים לעישון פאסיבי, ולנזק בלתי ממוני המוערך על ידו ב- 8,750,000 ₪.
ארומה היא רשת בתי קפה יידועה בישראל, אך היא בפועל אינה רשת אחת בעלת סניפים כי אם חברה זכיינית ארומה אספרסו בר בע"מ, אשר מוכרת לאחרים (הזכיינים) את הזכות להשתמש בשם שלה, במתכונים שלה, בעיצוב בתי הקפה, ובשיטות העבודה שלה על מנת להקרא "סניף". אותם זכיינים כפופים לחוזה עם הרשת, אך הם מנהלים את בית הקפה שלהם בעצמם.
בית המשפט אשר דן בתובענה הייצוגית היה צריך לקבוע האם בעלי הרשת, מוכרי הזכיונות, הם האחראים להפרת החוק ולפיכך גם בעלי הדין הנכונים בתובענה הייצוגית. בית המשפט קבע כי מאחר והחוק מטיל את האחריות לאיכפתו על ה"מחזיק למעשה" במקום ציבורי, הרי שבעלי הזכיון, ומנהלי בית הקפה בפועל הם בעלי השליטה בפועל ויכולת הפיקוח על קיום הוראות החוק הם האחראים לאכיפת החוק וארומה שהיא בעלת הזכויות הקנייניות בנכס, ועל אף שיש לה שליטה חלקית על הנעשה ב"סניפים" אינה המחזיק בפועל, ולפיכך גם אינה אחראית לאכיפת החוק.
בית המשפט דחה את התובענה הייצוגית נגד ארומה אך אתם הזהרו, והקפידו לעשן רק איפה שמותר.
אין עשן בלי… תביעה ייצוגית…
השארת תגובה